חוויית הסקימאמה שלי // אבישי נכון

אחרי הקיץ השני של קימאמה, התחלנו לחשוב על רעיונות למחנה חורף, ורצינו כמו תמיד להיות ייחודיים, לחשוב מחוץ לקופסא ולהמציא משהו שהוא לא מחנה של ארבעה ימים בגליל העליון בחופשת חנוכה. באותם ימים התחילה תרבות נופש חדשה – חופשות סקי באירופה. זה היה התחלה של גל שבו פתאום הישראלים גילו את עולם הסקי וזה הפך להיות פופולארי.

את דני הכרתי בקיץ 2004, בסוף הקיץ הראשון של קימאמה. דני הוא איש חינוך, יהודי ציוני מפרנקפורט שפנה אלי וביקש שאבוא להדריך אצלו מוסיקה באחד ממחנות הקיץ שלו באיטליה, מאז הפכנו לחברים. חברים של מחנה קיץ זה תמיד חברים לכל החיים. באחד הביקורים שלו בארץ שיתפתי אותו ברעיון שלנו לפתוח מחנה חורף לחניכי קימאמה, והוא מיד אמר – סקימאמה! אני אעזור לך להקים את זה.

היום, כמה שנים אחרי, אני כותב מעיירה קטנה באלפים באיטליה, ממלון מקסים וציורי, יום לפני פתיחת מחנה סקימאמה חנוכה 2016 ובו 150 חניכי סקימאמה + 20 אנשי צוות. צירפתי לנסיעה את איימי ואורי (אשתי ובני) בפעם הראשונה.

הדרך ממינכן לאיטליה
נחתנו במינכן בבוקר בטיסה ישירה של אל על, תוך זמן קצר כבר היינו בחוץ, עם כל המזוודות, ועם המושב לתינוק שהבאנו כל הדרך מהארץ רק כי לא רצינו לקחת סיכון שבהשכרת רכבים לא יבינו מה ההבדל בין כיסא תינוק לבין בוסטר, לא שאני בעצמי מבין, אבל באנגלית זה גם יותר קשה להסביר.

אני כבר מתורגל בנסיעות מסוג זה, ומכיר היטב את הדרך מהטרמינל שבו אנו נוחתים אל השכרת הרכבים. איפשהו באמצע הדרך, יש מקום סודי בשדה התעופה שאף אחד לא מכיר. זו מסעדת פועלים קטנה, שמכינה אוכל בייתי לנהגי מוניות מקומיים, מפעיל אותה בחור טורקי שלא מבין מילה באנגלית או גרמנית, רק טורקית, ושם אפשר למצוא את התה הכי טעים בעולם, ואת השקשוקה הכי טעימה בעולם, עם הלחם הכי טעים בעולם. ובמחיר מצחיק של משהו כמו 5 יורו. אני כמעט בטוח שחוץ ממני ומהנהגים המקומיים אף אחד לא שמע על המקום הזה ולא ראה אותו. לפני כמה שנים, כשהחניכים והצוות עשו מעגל הכרות בהמתנה לאוטובוס, אני חיפשתי מקום לקנות בו מים, ראיתי דלת של מבנה שנראה נטוש מבחוץ, אין בו שלט ואף אחד לא שם לב אליו. כך גיליתי את המקום הסודי.

הדרך למחנה באיטליה נמשכת 3-4 שעות ומחולקת פחות או יותר כך: שעה גרמניה, שעה אוסטריה, שעה איטליה. ככה זה בכל יום בשנה, אלא אם אתה עושה את הנסיעה בסופ"ש שבו מתחיל הקריסמס, וביום שבו שלושת המדינות להלן נמצאות בעיצומו של מצוד אחרי המחבל שביצע את פיגוע הדריסה במינכן ונמצא לבסוף באיטליה. כלומר, 6 שעות נסיעה. מתוכם שעתיים פקק ממינכן לאוסטריה. אפשר רק להתנחם בכך שמרגע שנכנסים לאוסטריה הנוף מרהיב ועוצר נשימה. עם הכניסה לאיטליה אין בכלל מה לדבר, הנוף מדליק ביותר גם כשמותר לך לנהוג באיזו מהירות שאתה רוצה כי האיטלקים מאד ממהרים בכבישים, הם צריכים להספיק להגיע לסיאסטה, ולישון צהריים. הכל יכול לחכות.

הנס גרובר מרקוס
את הנס פגשתי לפני חצי שנה בנסיעת ההכנה שלי לסקימאמה איטליה. אחרי הרבה שנים שאנו חוזרים לאותו מקום, השנה חג החנוכה יוצא בדיוק באותם תאריכים של הקריסמס והמלון הרגיל שלנו היה תפוס. כך מצאתי את עצמי מחפש בכל חבל טירול מקום ראוי לקיים בו את מחנה סקימאמה חנוכה. הנס הוא הבעלים של המלון באלפים באיטליה. בפעם הקודמת שנפגשנו הוא עשה לי סיור במלון, בחדרים, במועדונים לפעילויות, בחדר האוכל. לא קל למצוא מקום שיהיה מתאים למחנה כמו סקימאמה, החדרים שצריכים להיות ברמה גבוהה, אוכל טעים ומותאם לבני נוער מישראל, כולל הדרישה שלנו לאוכל בסטייל כשר, מועדונים וכיתות לפעילויות שאנו צריכים, ובעיקר אנשים טובים שאפשר לבנות איתם קשר ארוך טווח. הנס בנה את המלון בעצמו על בסיס כמה חדרי אירוח שהוריו היו משכירים בבית היפה בין ההרים, והוא מאד מתרגש מהקבוצה שמגיעה מישראל בפעם הראשונה.

קצין וג'נטלמן
לצאת עם קבוצה של חניכים מישראל לאירופה מחייב אותנו להיערכות מיוחדת מבחינת בטחון. למרות שהסיכון לא גבוה, אנחנו מבטיחים להורים שנשמור להם על היקר להם מכל, וכך אנו עושים וללא פשרות. בנוסף לסידורי הביטחון הרגילים, של מאבטחים מישראל ומאבטחים מקומיים במלון, יצרנו קשר עם המשטרה המקומית, הודענו להם על הגעתנו, ומיד עם הגעתי למלון, כצוות חלוץ, תואמה לי פגישה עם הקצין מהמשטרה המקומית. אני חשבתי שאני הולך לפגוש שוטר סיור מקומי אך מסתבר שהפגישה היא עם קצין ביחידת לוחמת טרור שפועלת לאבטח כפרים קטנים בכל איטליה, ושגרירויות. ג'ורג'יו, קצין איטלקי, בן 41, נראה כמו שחקן כדורגל, הגיע לפגוש אותי בארוחת הבוקר כדי לעשות תיאומים. כל הצוות שלו UNDER COVER ושיתוף הפעולה בינו לבין צוות המאבטחים שלנו יהיה ברמה יום יומית. זה שימח אותי מאד והתרשמתי שאנחנו בידיים טובות. עכשיו אפשר להתחיל לתכנן את מחנה הסקי הכי טוב בעולם.

החניכים מגיעים
יום ראשון של מחנה תמיד מרגש. יש משהו באוויר שקשה להסביר. מן התרגשות מהולה במתח. החניכים צפויים להגיע בצהריים, לאחר טיסה מהארץ ונסיעה לא קצרה באוטובוס, ולכן חשוב שעם הגעתם יחכה להם מרק חם, והרגשה ביתית. הקליטה בחדרים צריכה להיות מתוקתקת, חשוב להתחשב בכל הבקשות לשיבוץ חדרים, השכרת ציוד הסקי ביום הראשון משפרת משמעותית את יום הגלישה הראשון, ולכן גם זה משהו שחייב לקרות היום. במקביל צריך לזכור שכולם עייפים כי הם יצאו מהבית בלילה הקודם, ומבחינה חברתית יש לנו יעד שעד סוף היום כל החניכים יכירו אחד את השני. ארוחת ערב ראשונה בחדר אוכל, נהלי בטיחות ומשמעת, הדלקת נרות חנוכה, והרקדה בסוף היום – כל אלה הופכים את סקימאמה למה שהיא ולכן צריך להקפיד שהכל קורה כמו שצריך מהרגע הראשון.

קבוצה על ההר
במסגרת הנסיעות שלי עם סקימאמה, יש לי הרבה הזדמנויות לגלוש לבד על ההר, להביט בנופים עוצרי נשימה ולחשוב על החיים כשמוסיקה באוזניות (הדג נחש) אבל מה שאני הכי אוהב לעשות זה להצטרף לקבוצת חניכים ולגלוש איתם. בעיני, קבוצה זה כמו קסם מדהים שמשאיר את הקהל מופתע ופעור פה, והקוסם לעולם לא יספר כיצד עשה זאת. איך בונים קבוצה? איך עושים את זה בזמן כל כך קצר? איך כולם לומדים להכיר את כולם וחברויות נוצרות בלייב תוך כדי תנועה? הדבר העצום הזה, והחשוב הזה, זה מה שאנחנו עושים.

כשאני גולש עם החניכים ומדריכת הסקי פאולינה עומדת בראש, משהו מיוחד קורה, כולם מקשיבים, כולם רתומים, כולם עוזרים אחד לשני וכולם מבינים שלקבוצה יש כוח מעצם היותה קבוצה. אחד אחרי השני החניכים גולשים במורד ההר, מחקים את התנועות של מי שלפניהם, ובעצם מחקים את תנועות הגלישה של פאולינה. הלמידה מהירה מאד ואני תמיד מופתע מכך. הגלישה היא במקטעים, יורדים מהר במדרון ונעצרים להביט בנוף ולחכות לכולם שיגיעו. בעצירות האלה יש לי זמן לדבר עם החניכים, אני שואל אותם את כל השאלות שמעניינות אותי ומבקש מהם המלצות כיצד להפוך את המחנה לטוב יותר. הילדים חכמים מאד, מבריקים, מבינים הכל, רואים הכל ויש להם אחלה טיפים.

חוזרים הביתה
אחרי שלושה ימים שבהם המחנה עובד ונכנס לשגרה, זה הזמן שלי לחזור הביתה. יש עוד הרבה מאד עבודה במשרד, ופרויקטים חדשים לעבוד עליהם. זה גם חלק מהתפיסה הניהולית שאומרת שיש לקימאמה מנהלים מצוינים ומוכשרים בצורה יוצאת דופן, וצריך לתת להם מרחב לעבוד ולעצב את המחנה כפי שהם רוצים. בימים שאני נמצא בתחילת המחנה אני עובד באופן שוטף עם כל הספקים המקומיים שלנו, מחזק את שיתוף הפעולה ומתווך בינם לבין צוות ניהול המחנה. אחרי שלושה ימי שגרה כשהכל עובד אני מרגיש נוח לעזוב. זה לא אומר שאני ישן בשקט, ההיפך, זה מאד קשה ואני לא באמת ישן, אבל זו העבודה שבחרתי בה ואני גאה ואוהב.

הדרך למינכן הפעם היתה הרבה יותר קצרה, ותוך ארבע שעות כבר היינו בשדה בדרך חזרה לארץ, עד הפעם הבאה.