הכירו את מנהלי המחנות שלנו –ארנון רבין // קימאמה מכמורת

כמה מילים על ארנון
בן 31, בוגר תואר ראשון בצילום בבצלאל, ותואר שני במכון לאמנות בשיקאגו. 
הצטרף לקימאמה בקיץ 2007, ומאז עשה מגוון תפקידים בכל מחנות קימאמה, מדריך, מרכז, ראש מרכזים ועוד. לפני שלוש שנים הקים את מחנה קימאמה כרמל ומאז ניהל אותו. השנה יחזור לנהל את קימאמה מכמורת. 
במהלך השנה ארנון מתגורר בשיקגו, ובמסגרת תפקידו כמנהל מחנה הוא פוגש את ההורים ואת החניכים שלנו ברחבי ארה״ב, מעביר חוגי-בית, ובונה יחד עם הקהילות המקומיות סמינרים ותכניות חינוכיות משותפות.

הזיכרון הראשון שלי מקימאמה
חזרתי מטיול בדרום אמריקה ולמחרת נסעתי לבקר חברה טובה שעבדה בקימאמה. כשהגעתי אמרו לי שמחר מתחיל מחזור שני במכמורת ושצריכים מדריך מחנאות, כי המדריך הקיים נאלץ לעזוב במפתיע. כך מצאתי את עצמי תוך פחות משבוע עובר מהחופים הקסומים של פנמה לחופים הקסומים לא פחות של מכמורת. מאז אני כאן:)

החוויה הכי משמעותית שעברתי בקימאמה
בקיץ הראשון שריכזתי את שבט הבוגרים LIT, הבנתי בפעם הראשונה כמה עוצמתית החוויה של עבודה עם בני נוער. וכמה מתגמלת. במשך קיץ אחד, קבוצה של 16 חניכים ושני מרכזים, שינינו את כל המחנה. לקחנו על עצמנו את הכנת קבלת השבת (מסורת שנשארה עד היום) ואת ארגון נשף הסיום (גם זו מסורת שתפסה) ובעיקר עברנו מסע משותף של חוויות שנצרבו בנו לתמיד. 

התחביבים שלי
במהלך השנה כשאני נוסע ברחבי ארה״ב ופוגש את משפחות קימאמה אני גם זוכה לשלב את שאר הדברים שעושים לי טוב. לטייל, לפגוש מקומות חדשים, ואנשים חדשים, לצלם ולעשות אמנות. אני אוהב לרוץ, להפיק, להקים דברים חדשים, ליזום. 
כשיש לי זמן אני קורא ביוגרפיות באנגלית, אני מוצא את זה מרתק (לא באמת, זה פשוט מה שתמיד כותבים לא?:) 

השאיפות שלי
להמשיך לעשות דברים שאני אוהב, לעבוד, לעשות חינוך, לפגוש אנשים, לדבר איתם, להשפיע. 

אוכל אהוב
התמכרות קשה לטחינה. התמכרות קשה אף יותר לרבע לשבע. 

המוסיקה שאני אוהב
ישראלי של פעם, רוק (ירושה מהקיבוץ)
אלקטרוני, מוסיקה שחורה (ירושה משיקגו)
ועוד מלא באמצע (ירושה משאר המקומות שגרתי או עברתי בהם)

לבוש אופייני
זה הכי קל, ג’ינס, בלנדסטון וטי שירט. ומעיל פוך אימתני למינוס 30 של שיקגו…

המטרות שלי לקיץ 2016
ליצור מסגרת שתהיה קודם כל בטוחה אך גם מאפשרת, ושכל החניכים יחזרו בריאים ושמחים, עם חוויות משמעותיות בלתי נשכחות. 
זאת השנה העשירית שלי בקימאמה. אני רואה שנה אחרי שנה איך המסגרת המיוחדת הזו מעניקה לחניכים מכל העולם את אחת המתנות הכי גדולות שקיימות- החופש להיות מי שהם.  והאפשרות לאתגר את עצמם כל בוקר מחדש. על הגלשן, על הבמה או על המגרש. ובעיקר בקבוצות ובשבטים. מול החברים והמדריכים והשפות השונות והאופן שבו הם תופסים את העולם. 
נתראה בקיץ!